הרבה פעמים שאנשים רואים לראשונה את הפיות הם ממש מופתעים ושואלים אבל למה אין להם פנים?
את חלקם זה אפילו ממש מבהיל ומרתיע.
למרות שאני באופן אישי מאד אוהבת את זה.
ההסבר לכך הוא שבחינוך האנתרופוסופי מכוונים להשאיר פתח לדימיון של הילד וכאשר לבובה יש הבעה של פה מחייך/עצוב/כועס, זה מה שהיא יכולה להיות כעת.
אך אולי לילד/ה המסתכלים כרגע על הבובה מתאים שלבובה תיהיה הבעה אחרת, לפי הלך הרוח שלו/ה כעת. כאשר אין לבובה, פיה הבעה מוגדרת הפרשנות הזו נשארת פתוחה כיד הדימיון.
זו גם הסיבה מדוע בגנים אנתרופוסופים תמצאו הרבה פעמים צעצועים לא מוגמרים מהבחינה הצורנית שלהם, כמו קוביות עץ בצורות שונות.
זה משאיר לילד מקום פתוח לדימיון שהקוביה בעצם יכולה להיות כל מה שהוא רוצה שהיא תהיה כרגע. בין אם זה מכונית/שולחן/ספינה.
אז בסדנאות גם אני משאירה את הבחירה הזו ביד הדימיון של היוצרות ומי שרוצה מוסיפה גם עיניים.
איזה פיה את תרצי לעשות עם עיינים או בלי ?
מזומנת לבוא ללמוד להכין את הפיה שלך .